סיור התחנה המרכזית 2

תוכננה בידי פייר קאוּפֶּרס (Pierre Cuypers), שהוא גם האדריכל של הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum). אם מעמידים את שני הבניינים זה לצד זה, רואים מיד את הדמיון! הבניין ארוך כ-300 מטר, נבנה על 8,687 כלונסאות עץ במשך 8 שנים, ונפתח ב-1889.

הביטו באגף המזרחי: זה הביתן המלכותי, שנבנה לבואם ולצאתם של בני משפחת המלוכה ההולנדית. על רכס הגג שלו עומד נושא המגן של המלך, אביר בשריון ששומר על מגן ועליו האריה ההולנדי. מתחת לקו הגג של החלק המרכזי אפשר לראות את סמלי הערים של ערי מסחר אירופיות כמו לונדון, פריז ורומא: קאופרס רצה להראות שהרכבת חיברה את אמסטרדם לעולם.

נבנה ב-1487 כמגדל הגנה בחומת העיר של אמסטרדם בימי הביניים. שמו הישן, Schreyhoeckstoren, פירושו "מגדל הפינה החדה": הוא עמד בזווית חדה של החומה.

אגדה: מכיוון ש-schreien פירושו בהולנדית גם "לבכות", נולד הסיפור שכאן עמדו נשות המלחים ובכו כשבעליהן הפליגו. זה סיפור יפה, אבל זהו הסבר עממי מאוחר יותר לשם.

עובדה: ב-1609 יצא מכאן הנרי הדסון להפלגה מטעם חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC). הוא חיפש נתיב צפוני לאסיה, והגיע בסוף למקום שבו נמצאת היום ניו יורק. לוח זיכרון על המגדל מזכיר את המסע שלו.

נבנה ב-1913 כבניין משרדים משותף לשש חברות ספנות אמסטרדמיות, בסגנון המוכר של "אסכולת אמסטרדם", וכיום פועל בו מלון אמראת (Amrâth Hotel).

מסעדה סינית צפה, בהשראת המסעדות הצפות המפורסמות של הונג קונג. עם הסיפונים בסגנון פגודה היא אחת המסעדות המצולמות ביותר באמסטרדם, ויש ממנה נוף נהדר על המים. אוכל טעים!

השם המלא הוא "New Metropolis". זהו מוזיאון מדע לילדים שבו נוגעים ומתנסים בעצמם, שתכנן רנצו פיאנו. הבניין משמש גם ככניסה למנהרת האיי (IJ), ועל הצד המשופע שלו יש מרפסת גדולה.

A’DAM LOOKOUT הוא לא סתם עוד מרפסת תצפית. מלבד הנוף של 360 מעלות על אמסטרדם והערים שמסביב, שאין שני לו, יש בראש הבניין האייקוני הזה עוד הרבה מה לחוות. הרגישו את האדרנלין בנדנדה הגבוהה ביותר באמסטרדם, Over The Edge, התנסו ברכבת ההרים במציאות מדומה Amsterdam VR Rollercoaster Ride, תהנו מארוחת צהריים או ערב עשירה, נשנושים או קוקטייל ב-Sky Bar, קחו הביתה מזכרת דיגיטלית ולמדו על העיר בעזרת המשקפות האינטראקטיביות.

לשעבר "מחסן הים של המדינה" (’s Lands Zee Magazijn), שנבנה במאה ה-17. הוא שימש מחסן של "האדמירליות של אמסטרדם", ושם טיפלו בכל האספקה לצי המלחמה של האדמירליות. כיום זה מוזיאון שמתמחה בהיסטוריה הימית של הולנד.

ה-VOC סחרה בעיקר בתבלינים ובסחורות יקרות ערך אחרות מאסיה, שאוחסנו במחסנים של בתי הסוחרים לאורך התעלות של אמסטרדם. המחסנים האלה תוכננו במיוחד עם עליות גג גדולות וקורות הרמה בחזיתות, כדי לשמור את הסחורה היקרה "גבוה ויבש".

הגן הבוטני, שנוסד ב-1638, הוא אחד הגנים הבוטניים העתיקים בעולם. בגן הקטן יש יותר מ-6,000 עצים וצמחים, חממה עם שלושה אקלימים טרופיים שונים, ובית פרפרים מלא במאות פרפרים. חפשו בבית הדקלים את הציקס מהכף המזרחי (Eastern Cape cycad): הוא בן כ-300 שנה.

בית הכנסת הפורטוגזי, המוכר גם בשם אֶסְנוֹגָה (Esnoga) או סְנוֹגֶה (Snoge), הוא קהילה יהודית אורתודוקסית ובית כנסת שהושלם ב-1675.

הקהילה הספרדית באמסטרדם הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והעשירות באירופה בתור הזהב ההולנדי, ובית הכנסת הגדול מאוד שלה שיקף זאת.

מאז ומעולם נתיב שיט חשוב בין הזאודרזה (Zuiderzee) לבין העורף, והנהר שעל שמו נקראת העיר שלנו. בסביבות 1270 נבנה סכר על האמסטל, וכפר הדייגים הפך מהר לעיירת מסחר. המסמך העתיק ביותר שמזכיר את אמסטרדם הוא מ-1275: זכות פטור ממכס מהרוזן פלוריס החמישי, ששחררה את תושבי המקום מתשלום מכס בהולנד. במסמך נקראת העיירה Amestelledamme ("הסכר שעל האמסטל"), שם שהפך בהדרגה לאמסטרדם. זכויות עיר התקבלו בסביבות 1300.

במאה ה-17 נשים רבות באמסטרדם נשארו לבדן: בעליהן יצאו לים, וחלק גדול מהם לא חזר. כדי לטפל בנשים מבוגרות, בנו כאן הדיאקונים של הכנסייה הרפורמית את האמסטלהוף (Amstelhof), שבנייתו החלה ב-1681 על קרקע שהייתה אז זולה, בגדה הרחוקה של האמסטל. עד 2007 הוא שימש בית אבות.

ב-2009 נפתח הבניין מחדש בתור הרמיטאז' אמסטרדם, שלוחה של מוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג. אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה ב-2022, המוזיאון ניתק את קשריו עם רוסיה ושמו שונה למוזיאון H’ART.

הגשר הרזה (De Magere Brug) חב כנראה את שמו לגשר העץ הצר מאוד שנבנה כאן לראשונה ב-1691. לפי אגדה נפוצה, שתי אחיות בשם מאחֶר (Mager), שגרו בגדות מנוגדות, מימנו את הגשר כדי שיוכלו לבקר זו את זו; סיפור נחמד, אבל אין לו שום הוכחה.

הגשר מפורסם בעולם בזכות סרט ג'יימס בונד "יהלומים לנצח" (1971). והאגדה החדשה מכולן: אם יש על הסירה זוגות אוהבים, תנו נשיקה בדיוק מתחת לגשר, ותישארו מאוהבים כל החיים!

השם מגיע מגשר העץ הישן שנצבע בכחול, שחיבר את העיר לאי ולויינבּוּרח (Vlooienburg), שכונה יהודית עד מלחמת העולם השנייה. הגשר הנוכחי, גשר אבן מפואר למדי, הוא מ-1883, עם פנסים, כתרים וחרטומי ספינות בהשראת הגשרים שעל נהר הסן בפריז.

הארמון המלכותי של היום בכיכר הדאם (Dam) היה במקור בניין העירייה של אמסטרדם. בתחילת המאה ה-19 עברה העירייה לאוּדֶזֵיידְס פוֹרבּוּרחְוַל (Oudezijds Voorburgwal), ובסופו של דבר גם הבניין הזה נעשה קטן מדי. בשנות ה-80 תכננו האדריכלים הולצבאואר, הולט וקֵס דאם (Holzbauer, Holt & Cees Dam) בניין עירייה חדש במקום שבו נמצאים ואטרלופליין (Waterlooplein) ופלויינבורח הישנה (Oude Vlooienburg). לבניין הזה תפקיד כפול: בניין העירייה של אמסטרדם ותיאטרון לאופרה ולבלט הלאומיים.

פסל של הפילוסוף ברוך שפינוזה (1632–1677), יליד אמסטרדם ואחד מגדולי ההוגים של עידן הנאורות, שיצר ניקולס דינגס (Nicolas Dings) ב-2008.

האירוניה: ב-1656 הקהילה היהודית הפורטוגזית החרימה את שפינוזה הצעיר בגלל רעיונותיו הרדיקליים, ומאוחר יותר ספריו נאסרו. היום העיר מכבדת אותו בפסל. על הבסיס אפשר לקרוא את דבריו "תכלית המדינה היא החירות". על המעיל שלו יושבים דרורים, ציפורים שחיו כאן מאז ומעולם, ודררות (תוכים מצווארונים), חדשות יחסית בעיר: יחד הם מסמלים אמסטרדם של ילידים ושל מהגרים. הוורדים מרמזים על טבעת החותם שלו, שנשאה את המוטו Caute: "היזהר".

עד מלחמת העולם השנייה היה כאן שוק יהודי גדול, והיום יש כאן שוק פשפשים. במקום שבו עומד היום בניין העירייה היה עד מלחמת העולם השנייה "הרובע היהודי". רוטרדם נושאת את צלקות המלחמה בגלל ההפצצה הגדולה, ואמסטרדם נושאת את צלקות האוכלוסייה היהודית שגורשה. כמעט כל תושבי החלק הזה של אמסטרדם גורשו בידי הגרמנים, ומעטים בלבד שרדו… לצערנו! בגלל החורפים הקשים והמחסור במזון, התקופה הזו נקראה גם "חורף הרעב"; מהבתים שהתרוקנו נתלש כל העץ (כלומר לא רהיטים וכדומה), כדי שהתושבים שנותרו יוכלו לחמם את בתיהם. כשהמלחמה נגמרה, הבתים האלה עמדו כמו "שלדים", ולאחר מכן נהרסו.

הזאודרקרק (Zuiderkerk, "הכנסייה הדרומית") היא כנסייה פרוטסטנטית מהמאה ה-17 באזור הנייומרקט (Nieuwmarkt).

לפי אגדה מקומית, הצייר ההולנדי המפורסם רמברנדט צייר את "משמר הלילה" בכנסייה כי הסטודיו שלו היה קטן מדי – אבל הטענה הזו שנויה מאוד במחלוקת.

שלושה מילדיו של רמברנדט נקברו בזאודרקרק, שנמצאת קרוב מאוד לביתו של רמברנדט ברחוב יודנברסטראט (Jodenbreestraat).

הבתים הרוקדים הם שורה של בתי תעלה ישנים ועקומים שנשענים זה על זה. הסיבה נמצאת מתחת לאדמה: אמסטרדם בנויה על כלונסאות עץ, ושכבת החול היציבה שיכולה לשאת בית נמצאת בעומק של כ-13 מטר. כלונסאות שלא מגיעים אליה, או שנרקבים במשך מאות שנים, גורמים לבית לשקוע באופן לא אחיד. ומה מקבלים? שורה של בתים רוקדים.

הצייר הצרפתי קלוד מונה צייר את המגדל הדרומי ואת הכנסייה שמאחוריו בסביבות 1874, במבט על תעלת חרונבורחוול (Groenburgwal).

ממש מולנו רואים את מלון היוקרה המפורסם שקנה איל הבירה פרדי הייניקן. בבניין נמצא "Freddy’s Bar", ועד לא מזמן אפשר היה ליהנות שם ממשקה עם סיגר טוב. (בזמן שברוב המקומות כבר היה אסור לעשן בפנים…😉)

עכשיו אנחנו באמת נכנסים לחלק העתיק ביותר של העיר. מימין, בית החולים לשעבר בינֶנְחַסְטְהָאוּס (Binnengasthuis), ששימש בית חולים מימי הביניים ועד 1981, וכיום גרים בו סטודנטים.

כשאנחנו נכנסים לתעלת אודזיידס פורבורחוול (Oudezijds Voorburgwal), רואים משמאל את בנק ההלוואות העירוני (Stadsbank van Lening, בית עבוט) מ-1614, המלווה הוותיק ביותר באמסטרדם שעדיין פועל. כאן אפשר להפקיד חפצי ערך, למשל שעון, תמורת הלוואה. (כלומר: את הסכום שלוויתם צריך להחזיר, עם ריבית קטנה על ההלוואה, אחרת החפץ שמושכן יימכר… לצערנו!)

אחד המקומות הראשונים באמסטרדם שבהם נסבלה מכירת חשיש. הבעלים, הנק דה פריס (Henk de Vries), הוא חלוץ עשיר, ויש לו אימפריה של ממש: כמה קופי שופים, מלון וסירות סיור באמסטרדם.

זהו בניין הכנסייה העתיק ביותר שנשתמר באמסטרדם. הוא נבנה בסביבות 1306 ועדיין משמש ככנסייה. במקור הוא נקרא כנסיית ניקולאס הקדוש, אבל השם השתנה ל"כנסייה העתיקה" כשנבנתה כנסיית ניקולאס הקדוש הנוכחית.

אבני החזית האלה שימשו נקודות התמצאות לתושבי העיר ההולנדית במאה ה-17. יצירות האמנות הקטנות הראו איפה האופה מוכר את הלחם שלו ולאן אפשר ללכת לתקן נעליים.

מולכם רואים את סכר הים העתיק ביותר וגשר גבוה – הגשר כל כך גבוה כי הוא נבנה בסוללת הים המקורית, הזיידייק (Zeedijk), כדי לאפשר לספינות לעבור מהזאודרזה (Zuiderzee) ואליה.

משמאל רואים את כנסיית ניקולאס הקדוש – בזיליקה קתולית שנבנתה בסביבות 1885. ניקולאס הקדוש הוא הפטרון של המלחים ושל העיר שלנו.

המלון הזה הוא אחד המלונות המודרניים הוותיקים ביותר בהולנד, והוא נפתח ב-1890. זה היה גם המלון הראשון שבו הותקנה תאורה חשמלית בכל חדר. עדיין אפשר לראות שהמלון נבנה מסביב לכמה בתים ישנים, כי הבעלים שלהם דרשו אז כל כך הרבה כסף שהוחלט לבנות סביבם. הסיפור הזה ממלא תפקיד מרכזי בסרט Public Works.