סיור התחנה המרכזית 1

תוכננה בידי פייר קאוּפֶּרס (Pierre Cuypers), שהוא גם האדריכל של הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum). אם מעמידים את שני הבניינים זה לצד זה, רואים מיד את הדמיון! הבניין ארוך כ-300 מטר, נבנה על 8,687 כלונסאות עץ במשך 8 שנים, ונפתח ב-1889.

הביטו באגף המזרחי: זה הביתן המלכותי, שנבנה לבואם ולצאתם של בני משפחת המלוכה ההולנדית. על רכס הגג שלו עומד נושא המגן של המלך, אביר בשריון ששומר על מגן ועליו האריה ההולנדי. מתחת לקו הגג של החלק המרכזי אפשר לראות את סמלי הערים של ערי מסחר אירופיות כמו לונדון, פריז ורומא: קאופרס רצה להראות שהרכבת חיברה את אמסטרדם לעולם.

נבנה ב-1487 כמגדל הגנה בחומת העיר של אמסטרדם בימי הביניים. שמו הישן, Schreyhoeckstoren, פירושו "מגדל הפינה החדה": הוא עמד בזווית חדה של החומה.

אגדה: מכיוון ש-schreien פירושו בהולנדית גם "לבכות", נולד הסיפור שכאן עמדו נשות המלחים ובכו כשבעליהן הפליגו. זה סיפור יפה, אבל זהו הסבר עממי מאוחר יותר לשם.

עובדה: ב-1609 יצא מכאן הנרי הדסון להפלגה מטעם חברת הודו המזרחית ההולנדית (VOC). הוא חיפש נתיב צפוני לאסיה, והגיע בסוף למקום שבו נמצאת היום ניו יורק. לוח זיכרון על המגדל מזכיר את המסע שלו.

נבנה ב-1913 כבניין משרדים משותף לשש חברות ספנות אמסטרדמיות, בסגנון המוכר של "אסכולת אמסטרדם", וכיום פועל בו מלון אמראת (Amrâth Hotel).

מסעדה סינית צפה, בהשראת המסעדות הצפות המפורסמות של הונג קונג. עם הסיפונים בסגנון פגודה היא אחת המסעדות המצולמות ביותר באמסטרדם, ויש ממנה נוף נהדר על המים. אוכל טעים!

השם המלא הוא "New Metropolis". זהו מוזיאון מדע לילדים שבו נוגעים ומתנסים בעצמם, שתכנן רנצו פיאנו. הבניין משמש גם ככניסה למנהרת האיי (IJ), ועל הצד המשופע שלו יש מרפסת גדולה.

לשעבר "מחסן הים של המדינה" (’s Lands Zee Magazijn), שנבנה במאה ה-17. הוא שימש מחסן של "האדמירליות של אמסטרדם", ושם טיפלו בכל האספקה לצי המלחמה של האדמירליות. כיום זה מוזיאון שמתמחה בהיסטוריה הימית של הולנד.

ה-VOC סחרה בעיקר בתבלינים ובסחורות יקרות ערך אחרות מאסיה, שאוחסנו במחסנים של בתי הסוחרים לאורך התעלות של אמסטרדם. המחסנים האלה תוכננו במיוחד עם עליות גג גדולות וקורות הרמה בחזיתות, כדי לשמור את הסחורה היקרה "גבוה ויבש".

הגן הבוטני, שנוסד ב-1638, הוא אחד הגנים הבוטניים העתיקים בעולם. בגן הקטן יש יותר מ-6,000 עצים וצמחים, חממה עם שלושה אקלימים טרופיים שונים, ובית פרפרים מלא במאות פרפרים. חפשו בבית הדקלים את הציקס מהכף המזרחי (Eastern Cape cycad): הוא בן כ-300 שנה.

בית הכנסת הפורטוגזי, המוכר גם בשם אֶסְנוֹגָה (Esnoga) או סְנוֹגֶה (Snoge), הוא קהילה יהודית אורתודוקסית ובית כנסת שהושלם ב-1675.

הקהילה הספרדית באמסטרדם הייתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות והעשירות באירופה בתור הזהב ההולנדי, ובית הכנסת הגדול מאוד שלה שיקף זאת.

במאה ה-17 נשים רבות באמסטרדם נשארו לבדן: בעליהן יצאו לים, וחלק גדול מהם לא חזר. כדי לטפל בנשים מבוגרות, בנו כאן הדיאקונים של הכנסייה הרפורמית את האמסטלהוף (Amstelhof), שבנייתו החלה ב-1681 על קרקע שהייתה אז זולה, בגדה הרחוקה של האמסטל. עד 2007 הוא שימש בית אבות.

ב-2009 נפתח הבניין מחדש בתור הרמיטאז' אמסטרדם, שלוחה של מוזיאון ההרמיטאז' בסנט פטרבורג. אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה ב-2022, המוזיאון ניתק את קשריו עם רוסיה ושמו שונה למוזיאון H’ART.

מאז ומעולם נתיב שיט חשוב בין הזאודרזה (Zuiderzee) לבין העורף, והנהר שעל שמו נקראת העיר שלנו. בסביבות 1270 נבנה סכר על האמסטל, וכפר הדייגים הפך מהר לעיירת מסחר. המסמך העתיק ביותר שמזכיר את אמסטרדם הוא מ-1275: זכות פטור ממכס מהרוזן פלוריס החמישי, ששחררה את תושבי המקום מתשלום מכס בהולנד. במסמך נקראת העיירה Amestelledamme ("הסכר שעל האמסטל"), שם שהפך בהדרגה לאמסטרדם. זכויות עיר התקבלו בסביבות 1300.

אנחנו שטים עכשיו בהרנחרכט, חלק מההרחבה היוקרתית של העיר בתחילת המאה ה-17. הקטע הזה נמשך מהליידסחרכט (Leidsegracht) עד האמסטל, וכאן רואים בעיקר בניינים גדולים מאוד: מועצת העיר הקצתה כאן רק מגרשים גדולים, כדי למשוך את משפחות הסוחרים העשירות.

סיפור עממי: אומרים שהמסים נקבעו לפי רוחב הבית ומספר החלונות, ואפילו על גרם מדרגות כפול שילמו מס נוסף. מדריכים אוהבים לספר את זה, אבל היסטוריונים מפקפקים בכך; המחיר הגבוה של הקרקע לאורך התעלה הוא הסיבה הסבירה יותר לכך שרוב הבתים כל כך צרים.

אחת התעלות היפות ביותר – מפורסמת בשבעת גשרי הקשת הזהים שלה. ב-1901 רצתה מועצת העיר למלא את התעלה כדי לפנות מקום לחשמלית החשמלית החדשה, אבל למזלנו התוכנית נדחתה בעקבות מחאות רבות. בערב זה יפה במיוחד, כי הקשתות מוארות, ומכיכר תורבקה (Thorbeckeplein) זה מראה מקסים!

באמסטלפלד (Amstelveld) עומדת כנסיית החירום העשויה עץ היחידה שנותרה. כיום משמשת אולם קונצרטים.

אבני החזית האלה שימשו נקודות התמצאות לתושבי העיר ההולנדית במאה ה-17. יצירות האמנות הקטנות הראו איפה האופה מוכר את הלחם שלו ולאן אפשר ללכת לתקן נעליים.

הפרינסנחרכט היא החיצונית מבין שלוש התעלות הקונצנטריות מהמאה ה-17. כאן רואים שהבניינים פשוטים הרבה יותר מאשר בהרנחרכט ובקייזרסחרכט (Herengracht, Keizersgracht). בתים רבים כאן שימשו מחסנים ובתי מלאכה.

הגשר הרזה (De Magere Brug) חב כנראה את שמו לגשר העץ הצר מאוד שנבנה כאן לראשונה ב-1691. לפי אגדה נפוצה, שתי אחיות בשם מאחֶר (Mager), שגרו בגדות מנוגדות, מימנו את הגשר כדי שיוכלו לבקר זו את זו; סיפור נחמד, אבל אין לו שום הוכחה.

הגשר מפורסם בעולם בזכות סרט ג'יימס בונד "יהלומים לנצח" (1971). והאגדה החדשה מכולן: אם יש על הסירה זוגות אוהבים, תנו נשיקה בדיוק מתחת לגשר, ותישארו מאוהבים כל החיים!

השם מגיע מגשר העץ הישן שנצבע בכחול, שחיבר את העיר לאי ולויינבּוּרח (Vlooienburg), שכונה יהודית עד מלחמת העולם השנייה. הגשר הנוכחי, גשר אבן מפואר למדי, הוא מ-1883, עם פנסים, כתרים וחרטומי ספינות בהשראת הגשרים שעל נהר הסן בפריז.

הארמון המלכותי של היום בכיכר הדאם (Dam) היה במקור בניין העירייה של אמסטרדם. בתחילת המאה ה-19 עברה העירייה לאוּדֶזֵיידְס פוֹרבּוּרחְוַל (Oudezijds Voorburgwal), ובסופו של דבר גם הבניין הזה נעשה קטן מדי. בשנות ה-80 תכננו האדריכלים הולצבאואר, הולט וקֵס דאם (Holzbauer, Holt & Cees Dam) בניין עירייה חדש במקום שבו נמצאים ואטרלופליין (Waterlooplein) ופלויינבורח הישנה (Oude Vlooienburg). לבניין הזה תפקיד כפול: בניין העירייה של אמסטרדם ותיאטרון לאופרה ולבלט הלאומיים.

הבתים הרוקדים הם שורה של בתי תעלה ישנים ועקומים שנשענים זה על זה. הסיבה נמצאת מתחת לאדמה: אמסטרדם בנויה על כלונסאות עץ, ושכבת החול היציבה שיכולה לשאת בית נמצאת בעומק של כ-13 מטר. כלונסאות שלא מגיעים אליה, או שנרקבים במשך מאות שנים, גורמים לבית לשקוע באופן לא אחיד. ומה מקבלים? שורה של בתים רוקדים.

פסל של הפילוסוף ברוך שפינוזה (1632–1677), יליד אמסטרדם ואחד מגדולי ההוגים של עידן הנאורות, שיצר ניקולס דינגס (Nicolas Dings) ב-2008.

האירוניה: ב-1656 הקהילה היהודית הפורטוגזית החרימה את שפינוזה הצעיר בגלל רעיונותיו הרדיקליים, ומאוחר יותר ספריו נאסרו. היום העיר מכבדת אותו בפסל. על הבסיס אפשר לקרוא את דבריו "תכלית המדינה היא החירות". על המעיל שלו יושבים דרורים, ציפורים שחיו כאן מאז ומעולם, ודררות (תוכים מצווארונים), חדשות יחסית בעיר: יחד הם מסמלים אמסטרדם של ילידים ושל מהגרים. הוורדים מרמזים על טבעת החותם שלו, שנשאה את המוטו Caute: "היזהר".

עד מלחמת העולם השנייה היה כאן שוק יהודי גדול, והיום יש כאן שוק פשפשים. במקום שבו עומד היום בניין העירייה היה עד מלחמת העולם השנייה "הרובע היהודי". רוטרדם נושאת את צלקות המלחמה בגלל ההפצצה הגדולה, ואמסטרדם נושאת את צלקות האוכלוסייה היהודית שגורשה. כמעט כל תושבי החלק הזה של אמסטרדם גורשו בידי הגרמנים, ומעטים בלבד שרדו… לצערנו! בגלל החורפים הקשים והמחסור במזון, התקופה הזו נקראה גם "חורף הרעב"; מהבתים שהתרוקנו נתלש כל העץ (כלומר לא רהיטים וכדומה), כדי שהתושבים שנותרו יוכלו לחמם את בתיהם. כשהמלחמה נגמרה, הבתים האלה עמדו כמו "שלדים", ולאחר מכן נהרסו.

קפה דה סלאוסוואכט (Café de Sluyswacht) נבנה במקור ב-1692 כבית של שומר הסכר של סכר סינט אנטוניס (Sint Antoniesluis). היום זה בית קפה ומונומנט לאומי.

מאחורי סכר סינט אנטוניס (Sint Antoniesluis) נמצא "מוזיאון בית רמברנדט", ביתו לשעבר של הצייר המפורסם רמברנדט הרמנסזון ואן ריין. רמברנדט מת בעוני; כל רכושו נמכר במכירה פומבית, ורשימת המכירה שימשה כדי לרהט את הבית מחדש, כולל ציוריו של רמברנדט, וכך לקבל תמונה טובה של הפנים, כי הסטודיו שלו היה בבית. זה גם מסביר למה רמברנדט צייר כל כך הרבה דיוקנאות של גברים יהודים: הוא גר "ממש באמצע" הרובע היהודי.

החלק התחתון העגול נבנה בסביבות 1516 כמגדל הגנה, כדי להגן על אזור הנמל שמחוץ לחומת העיר, ממש על הזאודרזה (Zuiderzee) לשעבר (היום האייסלמר, IJsselmeer). אמסטרדם הייתה ממש על הים, ומכאן המסחר התוסס!

ב-1606 הוסיף האדריכל הנדריק דה קייזר (Hendrick de Keyser) את החלק העליון המתומן והאלגנטי עם צריח העץ. כמה שנים בלבד אחר כך המגדל התחיל לנטות, ובמילים פשוטות יישרו אותו שוב בעזרת חבלים. הכינוי שלו הוא "Malle Jaap" (יאפ המטופש), כי הפעמונים שלו נהגו לצלצל בשעות הכי מגוחכות.

A’DAM LOOKOUT הוא לא סתם עוד מרפסת תצפית. מלבד הנוף של 360 מעלות על אמסטרדם והערים שמסביב, שאין שני לו, יש בראש הבניין האייקוני הזה עוד הרבה מה לחוות. הרגישו את האדרנלין בנדנדה הגבוהה ביותר באמסטרדם, Over The Edge, התנסו ברכבת ההרים במציאות מדומה Amsterdam VR Rollercoaster Ride, תהנו מארוחת צהריים או ערב עשירה, נשנושים או קוקטייל ב-Sky Bar, קחו הביתה מזכרת דיגיטלית ולמדו על העיר בעזרת המשקפות האינטראקטיביות.

משמאל רואים את כנסיית ניקולאס הקדוש – בזיליקה קתולית שנבנתה בסביבות 1885. ניקולאס הקדוש הוא הפטרון של המלחים ושל העיר שלנו.

המלון הזה הוא אחד המלונות המודרניים הוותיקים ביותר בהולנד, והוא נפתח ב-1890. זה היה גם המלון הראשון שבו הותקנה תאורה חשמלית בכל חדר. עדיין אפשר לראות שהמלון נבנה מסביב לכמה בתים ישנים, כי הבעלים שלהם דרשו אז כל כך הרבה כסף שהוחלט לבנות סביבם. הסיפור הזה ממלא תפקיד מרכזי בסרט Public Works.