סיור אנה פרנק

בבית אנה פרנק כתבה אנה פרנק את יומנה המפורסם, בזמן שהסתתרה מפני הנאצים במלחמת העולם השנייה. הבית האחורי (Achterhuis) שבו חיה הפך מאז למוזיאון, שמושך מבקרים מכל העולם שרוצים ללמוד על חייה ועל תולדות השואה.

כנסיית הווסטרקרק (Westerkerk) הושלמה ב-1631 והיא ידועה במגדל שלה, בגובה של כ-85 מטר – מגדל הכנסייה הגבוה ביותר בעיר. רמברנדט נקבר כאן ב-1669, בקבר לא מסומן.

כשהסתתרה בבית האחורי הסמוך, אנה פרנק יכלה לשמוע את פעמוני מגדל הווסטר (Westertoren). היא כתבה ביומנה כמה נחמה הם נתנו לה.

ה-VOC (חברת הודו המזרחית ההולנדית) הייתה חברת מסחר שמילאה תפקיד מרכזי בתור הזהב של אמסטרדם, וטבעת התעלות היא מערכת ייחודית של תעלות קונצנטריות מהמאה ה-17, שנבנתה בזמן ההרחבה הגדולה ביותר של אמסטרדם. שני הדברים קשורים זה בזה: העושר מהמסחר של ה-VOC תרם ישירות לבנייה ולפיתוח של טבעת התעלות, שלאורכה בנו סוחרים עשירים את בתיהם המרשימים.

ה-VOC סחרה בעיקר בתבלינים ובסחורות יקרות אחרות מאסיה, שאוחסנו במחסנים של בתי הסוחרים לאורך התעלות של אמסטרדם. המחסנים תוכננו במיוחד עם עליות גג גדולות וקורות הרמה בחזית, כדי לאחסן את סחורות המסחר היקרות ״גבוה ויבש״.

באמסטרדם יש כ-2,500 סירות מגורים. אנשים גרים כאן על סירות כבר הרבה זמן, אבל סירות המגורים באמת התפשטו אחרי מלחמת העולם השנייה, כפתרון למחסור בדיור. במוזיאון הזה, ספינת משא לשעבר משנת 1914, אפשר לראות איך נראים החיים על המים.

אבני החזית האלה שימשו נקודות התמצאות לתושבי העיר ההולנדית במאה ה-17. יצירות האמנות הקטנות הראו איפה האופה מכר את הלחם שלו, ולאן אפשר ללכת לתקן נעליים.

אין ספק שמשמר הלילה, מאת צייר תור הזהב ההולנדי רמברנדט הרמנסזון ואן ריין (Rembrandt Harmenszoon van Rijn,‏ 1606–1669), הוא לב הרייקסמוזיאום (Rijksmuseum). זו לא רק היצירה הגדולה והחשובה ביותר במוזיאון: כל האוסף בנוי, פשוטו כמשמעו, סביבה, ואולם משמר הלילה שבלב המוזיאון נפתח אל גלריית הכבוד. הציור העצום הזה, בגודל טבעי, מפורסם במשחק הדרמטי של אור וצל, וגם בכך שהוא מציג באופן חדשני קבוצה בתנועה, ולא סצנה צבאית סטטית.

שכונה נעימה עם חוויית קניות איכותית, באווירה טיפוסית של העיר העתיקה של אמסטרדם. מבחר טוב של חנויות אמנות, עתיקות ווינטג׳, וגם פאבים ומסעדות. מקום נחמד לשוטט ולהציץ בחנויות.

בכיכר אמסטלפלד (Amstelveld) עומדת כנסיית החירום היחידה מעץ ששרדה באמסטרדם. במבנה העץ הנדיר הזה מתקיימים קונצרטים ותערוכות אמנות. עם החלונות היפים והמאוזנים שלו, הבניין האינטימי נראה כמו קופסת תכשיטים אלגנטית.

דה דויף (De Duif, ״היונה״) היא כנסייה קתולית היסטורית, הבולטת בחזית המרשימה ובאדריכלות הקלאסית שלה.

לכנסייה יש אקוסטיקה יוצאת דופן, ולכן היא מקום פופולרי להופעות של מוזיקה קלאסית ולקונצרטים של מקהלות. בפנים יש חלונות ויטראז׳ יפים ועוגב היסטורי של סמיטס (Smits) משנת 1862, שמנגנים בו עד היום.

מבחינה היסטורית זה נתיב שיט חשוב בין הזוידרזה (Zuiderzee) לפנים הארץ, והנהר שעל שמו נקראת העיר שלנו. בסביבות 1270 נבנה סכר באמסטל, שהפך במהירות את כפר הדייגים לעיר מסחר. המסמך העתיק ביותר שמזכיר את אמסטרדם הוא משנת 1275: כתב פטור ממכס מהרוזן פלוריס החמישי, ששחרר את תושביה מתשלום מכס בהולנד. העיר נקראת בו Amestelledamme (״סכר באמסטל״), שם שהפך בהדרגה לאמסטרדם. זכויות עיר ניתנו בסביבות 1300.

דה מאחרה ברוח (De Magere Brug), ״הגשר הרזה״, קיבל כנראה את שמו מגשר העץ הצר מאוד שנבנה כאן לראשונה ב-1691. אגדה פופולרית מספרת ששתי אחיות בשם מאחר (Mager), שגרו משני צדי הנהר, מימנו את הגשר כדי שיוכלו לבקר זו את זו; סיפור יפה, אבל אין לו שום הוכחה.

הגשר מפורסם בעולם בזכות סרט ג׳יימס בונד ״יהלומים לנצח״ (1971). והאגדה החדשה מכולן: אם יש על הסיפון זוגות אוהבים, תנו נשיקה בדיוק מתחת לגשר, ותישארו מאוהבים כל החיים!

במאה ה-17 נשים רבות באמסטרדם נשארו לבד: הבעלים שלהן יצאו לים, וחלק גדול מהם לא חזרו. כדי לטפל בנשים מבוגרות, הדיאקונים של הכנסייה הרפורמית בנו כאן את האמסטלהוף (Amstelhof), החל מ-1681, על קרקע שהייתה אז זולה, בצד השני של האמסטל. הבניין שימש בית אבות עד 2007.

ב-2009 נפתח הבניין מחדש בשם הרמיטאז׳ אמסטרדם, שלוחה של ההרמיטאז׳ בסנקט פטרבורג. אחרי שרוסיה פלשה לאוקראינה ב-2022, המוזיאון ניתק את קשריו עם רוסיה ושמו שונה למוזיאון H’ART.

הארמון המלכותי של היום בכיכר הדאם (Dam) היה במקור בית העירייה של אמסטרדם. מתחילת המאה ה-19 עבר בית העירייה לאאודזײדס פורבורכוואל (Oudezijds Voorburgwal). עם הזמן הבניין הזה נעשה קטן מדי, ובשנות ה-80 תכננו האדריכלים הולצבאואר, הולט וקס דאם (Holzbauer, Holt & Cees Dam) בית עירייה חדש במקום של ואטרלופליין/אאודה פלויינבורך (Waterlooplein/Oude Vlooienburg). לבניין יש תפקיד כפול: בית העירייה של אמסטרדם ותיאטרון של האופרה והבלט הלאומיים.

אנחנו שטים עכשיו בהרנחרכט, חלק מההרחבה היוקרתית של העיר בתחילת המאה ה-17. הקטע הזה עובר מהליידסחרכט (Leidsegracht) עד האמסטל, וכאן רואים בעיקר בניינים גדולים מאוד: מועצת העיר הקצתה כאן רק מגרשים גדולים, כדי למשוך את משפחות הסוחרים העשירות.

סיפור עממי: אומרים שהמס חושב לפי רוחב הבית ומספר החלונות, ושאפילו על גרם מדרגות כפול שילמו מס נוסף. מדריכים אוהבים לספר את זה, אבל היסטוריונים מפקפקים; המחיר הגבוה של הקרקע לאורך התעלה הוא הסיבה הסבירה יותר לכך שרוב הבתים כל כך צרים.

אחת התעלות היפות ביותר – מפורסמת בשבעת הגשרים המקושתים הזהים שלה. ב-1901 רצתה מועצת העיר למלא את התעלה הזאת בשביל הטראם החשמלי החדש, אבל למרבה המזל התוכנית נדחתה בגלל מחאות רבות. בערב זה יפה מאוד, כי הקשתות מוארות, ומכיכר תורבקה (Thorbeckeplein) זה מראה נהדר!

במזקקה לשעבר הזאת אפשר ליהנות מג׳נבר מסורתי (ג׳ין הולנדי – ותיק יותר וטוב יותר!), בירה, והפונדו או הביטרבאלן (bitterballen) המפורסמים שלהם. אזור תשעת הרחובות (De 9 Straatjes) מציע אווירה נעימה, עם שילוב תוסס של תיירים ומקומיים.

בית ברטולוטי נבנה בסביבות 1617 עבור וילם ואן דן הויבל טוט בייכלינגן (Willem van den Heuvel tot Beichlingen), אחד האמסטרדמים העשירים ביותר בזמנו, שירש הון מדוד חשוך ילדים מצד אשתו, ג׳ובאני בטיסטה ברטולוטי, סוחר מבולוניה. התכנון מיוחס להנדריק דה קייזר (Hendrick de Keyser), אותו אדריכל שהכתיר את מגדל מונטלבאן (Montelbaanstoren).

עוד על בית ברטולוטי